<h1>ספר התרומות שער ס"א חלק ב'</h1>
<h2>דף צ:</h2>
והיכא דמלוה ע"פ ומלוה בשטר יצאו על נכסים בני חורין ואין הנכסים מספיקין לשניהם ונתברר בעדים שמלוה ע"פ היתה מוקדמת למלוה בשטר, אי זה מהן גובה תחלה. ומצאתי תשובה לרבינו האי גאון ז"ל שהשיב לקהל, מלוה ע"פ ומלוה בשטר וזמן מלוה ע"פ קודם למלוה בשטר שכיון שהיא מוקדמת היא קודמת לגבות מבני חרי, דשעבודא דאורייתא, ואחר שיש עדים שהמלוה קדומה למלוה בשטר היא גובה תחלה. והאי תשובה ודאי אפשר שהסופרים שבשוה, דמה טעם תקנו שלא תגבה מן הלקוחות משום דכיון דלית ליה קלא חיישינן לפסידייהו והכא נמי איתא להאי טעמא, דמה לי מכר מה לי שעבוד נכסיו לאחר בשטר. וכן מצאתי בתשובה לרי"ף ז"ל [סימן קצ"ז] וזה טופס השאלה, מה הפרש יש בין קרקע ובין מטלטלין בין מלוה בשטר בין מלוה ע"פ בדין קדימה משום דקי"ל דמלוה ע"פ אינה גובה מן הקרקע וגם מלוה בשטר אם אין בקרקע בכדי שניהם, ונסתפק לנו מה שפירשתה באותה הלכה של מי שהיה נשוי שאין הפרש במטלטלי בין מלוה בשטר בין מלוה ע"פ, אם דבר זה כשהיו שני לווין ע"פ או אפילו מלוה אחד בשטר, אם דבר זה בשזמנם יום אחד או אפילו קדם זמן מלוה ע"פ. וכן ב' מלוין ע"פ במקרקעי וקדם אחד מהן היש בהן דין קדימה או לא. וכן מלוה אחד בשטר ומלוה אחד ע"פ במטלטלי היש למלוה ע"פ עם מלוה בשטר או לא. תשובה, זו שנסתפק לכם מפירושינו במלוה בשטר ומלוה ע"פ אם הוא בשני מלוין בשטר ושני מלוין ע"פ או אפילו מלוה אחד בשטר ומלוה אחד ע"פ. תמהין אנו מספק זה ומשאלה זו ומה הפרש בין שהיו ב' או היו ג' הדין כלו אחד הוא. וכן מה ששאלתם במלוה ע"פ שאינה גובה מן הקרקע גם מלוה בשטר אם דבר זה בזמן אחד או לא, משאלה זו אנו תמהים, כי כבר פירשנו לכם פירוש יפה ובררנו שמלוה ע"פ אין לו דין קדימה כלל, ואם ראיתם אותה תשובה שהשיב הגאון שמלוה ע"פ שקדם שיש לו דין קדימה והביא ראיה מדברי רבותינו ז"ל שעבודא דאוריתא, אותה תשובה אינה נכונה, שאע"פ ששעבודא דאורייתא לא אוקמוה רבנן אדאורייתא משום פסידא דלקוחות, משום דלית ליה קלא, וה"ה למלוין שאין קודמין זה לזה משום דלית להו קלא, ואיכא לעיוני עלייהו פסידא, הילכך אין להם דין קדימה לא על המלוה בשטר ולא על מלוה בעדים בין במקרקעי בין במטלטלי, וכן המטלטלין כיון שאין להם דין קדימה אין בהם הפרש בין במלוה בשטר בין במלוה בעדים, ע"כ.
ואיכא לעיוני לסברת הרב שפסק שמלוה בשטר מאוחרת גובה תחלה ממלוה מוקדמת, היכא דלוה יעקב בניסן וראובן בנו של יעקב לוה אחריו בתשרי ומת יעקב ונפלו הנכסים לבנו ראובן, מי מהם גובה תחלה אם אין הנכסים מספיקין לשניהם. על זה מצאתי בתשובה לראב"ד וזה טופסה, ראובן לוה משמעון מנה בעדים ועשה לו כל נכסיו אחריות ומת והניח קרקע שוה מנה לבנו חנוך, ובא חנוך לאחר מיתת אביו ולוה עליו מנה בשטר וכתב לו כל נכסיו לאחריות, הגיע זמן השטר ליפרע, בא לוי לגבות אותו קרקע שהניח ראובן לבנו חנוך ובא שמעון ואמר אני קודם שכבר היה משועבד לי מחיי אביו ומלוה ע"פ גובה מן היורשין, אמר לוי שמא כבר פרעך אביו, אמר שמעון תוך זמן היה או הודה בעדים מיתה שלא פרע לי, אמר לוי ואף אם לא פרעך תחשב כאלו מכרו לי חנוך בנו שהרי כתב לי עליו שעבוד ומלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות, אמר שמעון זו אינה טענה שהרי מחוסר גוביינא וצריך אדרכתא וצריך טירפא ואין זו מכורה ועדיין ביד היורש בנו הוא ואני מוקדם בשעבודי, חזר לוי ואמר עם כל זה אני אומר שמא חנוך בנו פרעך כשעבר הזמן, ואף אם יאמר שלא פרע איני מאמינו כי הוא עושה עמך קנוניא להפקיע שעבודי, ואף בשבועה איני מאמינו. מעתה יש לנו להעמיד קרקע בחזקת לוי אלא שישבע לשמעון שלא פרעו חנוך ונכתוב לשמעון שטר על חנוך במנה שלוה ממנו אביו אם יודע שלא פרעו אביו, מפני שהזיק שעבוד של שמעון, דקי"ל דדיינין דינא דגרמי, וכ"ש זה דקא משתרשי ליה שפורע חובו משעבודו של זה. ואם יטעון ויאמר נראה מדבריך שאם לא יוכל לוי לבא בטענת פרעון של חנוך, כגון שהוא עדין תוך זמנו של אביו בהלואתו של שמעון משמע שיקדם שמעון בזה הקרקע משום קדימת חובו, והלא מלוה בשטר שעבודא דאורייתא ומלוה ע"פ לאו שעבודא דאורייתא, כדאסקא רב פפא בבתרא [ב"ב קע"ו ע"א] דאמר הלכתא גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לווין, דלא קאמר משום שעבודא דאורייתא, וא"כ היכי אתי שעבודא דרבנן וקדים לשעבודא דאורייתא. נשיב ונאמר לטוען דלא עיינת יפה בדברינו, גם לא הסכמת בהלכה עם ה"ר יצחק, דאיהו פסק [שם] כעולא דאמר שעבודא דאורייתא בכל מלוה, ואע"פ שאיני מסכים לדעתו, שאני אומר דרב פפא ודאי לאו שעבודא דאורייתא סבירא ליה, דהא אמר בהדיא פריעת בע"ח מצוה [כתובות פ"ו ע"א] ואי אמר לא ניחא לי למעבד מצוה אלקויי הוא דמלקינן ליה עד דעביד לה למצוה אבל למיחת לנכסיה לא נחתינן, ומדאקשינן ליה לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה מכלל דאיכא מ"ד דאפילו מצוה נמי ליכא, והא אפילו רב ושמואל דס"ל [ב"ב קע"ה ע"ב] שעבודא לאו דאורייתא ומתוה ע"פ אינה גובה מן היורשין מודו דאפילו על היתומים נמי מצוה לפרוע חוב אביהן, אלא ודאי הכי קאמר ליה לדידך דאמרת מצוה הוא דאיכא שעבודא ליכא. אלמא ר"פ הכי סבירא ליה כרב ושמואל.
מעתה כבר חזקנו טענת הטוען עלינו לומר מדברינו דבמלוה ע"פ ליכא שעבודא דאורייתא, נשיבהו ונאמר דרב פפא ס"ל (כרבא) [כרבה] דאמר דבר תורה אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות מ"ט שעבודא לאו דאורייתא ומה טעם אמרו מלוה בשטר גובה מן הלקוחות שלא תנעול דלת בפני לווין, מעתה כיון [שהם] שוין בשעבוד ושניהם אינם מן התורה ועל שניהם מצוה מן התורה לפרוע הילכך המוקדם הוא קודם. ועוד נאמר אל הטוען הזה שלא דקדק יפה בדברינו, שהרי כתבנו שעשה ראובן לשמעון כל נכסיו אחריות בפני עדים, וכיון שעשה לו אחריות כל נכסיו מה לי בשטר מה לי בע"פ הרי יש לו שעבוד עליהם אלא שאינו גובה מן הלקוחות משום דלית ליה קלא, אבל לענין יורשים לכ"ע מגבא גבי ואית להו קדימה, ע"כ. ובפסקים של חכמי לוניל מצאתי כתוב כללא דנקטינן במלוה ע"פ קי"ל שעבודא לאו דאורייתא לדברי הכל, לבד רבינו האיי ז"ל. ולרי"ף ז"ל הא נמי לא אוקמוה רבנן אדאורייתא למלוה ע"פ כי אם לגבי יורשין. ונפקא מינה שאם מלוה ע"פ קודמת למלוה בשטר לעולם מלוה בשטר קודמת לענין גוביינא, לא שנא מדידיה לא שנא מיתמי, ואפילו [ה]מלוה בשטר של חנוך קודמת למלוה ע"פ של ראובן בנכסי ראובן, משום דשעבודא דאורייתא קדמה לשעבודא דרבנן. ויש לנו לברר דין שעבוד הלואה בשטר אימתי חל על הנכסים. דע כי משעה שנכתב השטר חל השעבוד לאלתר, ואם לוה מראובן וכתב שטרו בניסן וקבע זמן פרעון לשנה ולוה משמעון באייר וקבע זמן פרעון לחצי שנה אע"פ שזמן האחרון מוקדם לזמן פרעון של ראשון הראשון שזמנו מניסן נקרא מוקדם. והאי דגרסינן בפסחים [ל' ע"ב] איתמר בע"ח אביי אמר למפרע הוא גובה רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה וקי"ל כרבא, הני מילי לענין מלוה דזבן בנכסיה דלוה קודם דמטא זמן פרעון, אבל זמן שעבודו כ"ע לא פליגי דאי איתיה בקנין משעה דקנו מיניה ואי איתיה בשטרא בלא קנין מכי מטא שטרא לידיה.
